בישראל קיימות יכולות משמעותיות לקידום חקלאות מחדשת: חוקרים מצוינים, חקלאים חדשניים, מערכי הדרכה וייעוץ, חוות מודל, חברות אגריטק, גופים ציבוריים, ארגוני חברה אזרחית ושותפים פילנתרופיים. לצד הצורך להמשיך ולבסס ידע מחקרי, אחד האתגרים המרכזיים הוא לחזק את התשתיות והמנגנונים שמחברים בין כל אלה ומאפשרים למערכת ללמוד מהיישום בשטח ולהשתפר לאורך זמן.
מה נדרש כדי לעבור מיוזמות ודוגמאות מוצלחות בחקלאות מחדשת למערכת שמאפשרת למידה, מחקר, יישום והטמעה בקנה מידה רחב?
שאלה זו עמדה במוקד ביקור מקצועי של תחומי הסביבה והמצוינות האקדמית ביד הנדיב, שהתקיים הקיץ באנגליה סביב פסטיבל Groundswell לחקלאות מחדשת וביקורים באוניברסיטת Leeds וב- LEAF.
הביקור אפשר לצוות לראות מקרוב כיצד מנגנונים שונים במערכת החקלאית יכולים להשלים זה את זה: מחקר ארוך טווח שנבנה מתוך שאלות מהשטח, אנשי הדרכה ותיווך ידע שמחברים בין מדע לפרקטיקה, רשתות הדגמה ולמידת עמיתים, ומנגנוני תמיכה/מימון המאפשרים התנסות ויישום.
אחת התובנות אליהן הגיעו היא שהאתגר אינו רק לייצר ידע נוסף, אלא לבנות תשתית שמאפשרת לאתגרים מהשטח לעצב את המחקר, למחקר להפוך לידע ישים, לפתרונות להיבחן בתנאים מסחריים, וללמידה מהיישום לחזור ולהשפיע על המחקר ועל הפרקטיקה.
תפיסה זו עומדת גם בבסיס המעבדות החיות (Living Labs) האזוריות שיד הנדיב תומכים בפיתוחן בישראל. הן אינן רק פרויקטי הדגמה או מסגרות למפגש בין בעלי עניין, אלא פלטפורמות פעילות המחברות חקלאים, חוקרים, אנשי הדרכה ותיווך ידע ושותפים אזוריים סביב אתגרים חקלאיים ממשיים.
איסוף שיטתי של נתונים מהשטח הוא חלק מהותי מהתהליך הזה: הוא מאפשר ללמוד לאורך זמן מה עובד ובאילו תנאים, לחזק את בסיס הידע המחקרי, וליצור שאלות והזדמנויות מחקר חדשות מתוך המציאות החקלאית.
המטרה היא לחזק לאורך זמן מערכת שמסוגלת ללמוד מתוך הניסיון בשטח, להתאים את הידע למציאות המשתנה ולשפר את היישום והאימוץ, תוך שמירה על החוסן הכלכלי של המשק החקלאי כחלק בלתי נפרד מהמעבר לחקלאות מחדשת.